אודות

בגלל השילוב הערכי והמקצועי שאני מביא איתי. מצד אחד מקצועיות בנושא המילה עצמה, כאשר אני משקיע זמן רב כדי להתעדכן בכל דבר חדש בתחום שיקל עליכם או על הילד; מקיים קשר אישי עם טובי המוהלים ועם רופאים מובילים בתחומים שונים הנוגעים לביצוע המילה ולעולם לא מפסיק ללמוד. מצד שני, הקב"ה חנן אותי ביחסי אנוש מעולים, המסייעים לי מאוד בכל מקום, ובפרט כאשר עלי להוביל אירוע שהוא גם חגיגי ומשמח, ולא רק טקס מילה גרידא. אני מחובר לציבור שאינו דתי, ומבין את חששם של ההורים מפני הליך המילה. יש לי ניסיון רב בעריכת טקסים באופן מכובד ונעים, ומומחיות בפתרון בעיות גם לנוכח מורכבויות שונות. אני מהווה גורם מייעץ למוהלים רבים ובפרט למתחילים שבהם וכמובן - מקפיד באופן מוחלט על נהלי הועדה הבין משרדית לפיקוח על המוהלים, כולל כל נהלי ההיגיינה והסטריליזציה, ומחזיק בביתי מכשיר אוטוקלאב תקני.

הטקס בכללו הוא יותר מאשר ביצוע המילה גרידא. סביב מילת הילד קיימים כמה תפקידים המסמלים את העובדה שהילד מקבל "כרטיס כניסה" לעם היהודי ומתחבר לשושלת של אלפי דורות וניתנת ההזדמנות לקרובי משפחה וידידים להיות שותפים בפועל בטקס. חשוב לציין, שאין צורך לזכור את סדר הכיבודים, אלא רק לקבל החלטה טרם הברית ולעדכן את המוהל מי מקבל כל כיבוד, והאחריות לניהול הטקס וחלוקת הכיבודים היא על כתפי המוהל. פירוט הכיבודים הבא אינו מדויק בהכרח, ומשתנה לפי מנהגים ועדות:
1. קוואטר - הכנסה. נחשב לכיבוד שני רק לסנדקאות בחשיבותו, ולסגולה ללידת ילדים. הכוונה לגבר ואשה, החולקים ביניהם את הכנסת הילד למקום הברית. האשה מקבלת את התינוק מידי האם, ומוסרת אותו לגבר המגישו לאבי הבן לתחילת הטקס. הם יכולים להיות בני זוג, או אם ובנה וכדומה. הם יחזירו אותו לאם בסדר הפוך, עם תום הטקס.
2. חיקא - הגשה. נחשב לכיבוד משני בחשיבותו, הניתן לידידים וקרובי משפחה שאנו מעוניינים שירגישו "שותפים" בטקס. הכוונה להעברת הילד בין אנשים הנושאים אותו בחיקם ומקרבים אותו אל מקום הברית.
3. כסא של אליהו. נחשב לכיבוד חשוב, הניתן לקרובים או ידידים חשובים. מקור הכיבוד הוא במדרש על אליהו הנביא, בו לאחר הכרעת הויכוח בין אליהו לאחאב בהר הכרמל, טען הנביא בפני הקדוש ברוך הוא שעם ישראל עזבו את בריתו, לפיכך גזר עליו הקב"ה להיות נוכח, במובן רוחני, בכל ברית מילה. לכן מציבים כסא נוסף לימין כסא הסנדק, והמוהל מבקש "אליהו מלאך הברית, עמוד על ימיני וסמכני". מהות הכיבוד היא, שהנבחר לבצעו מקבל את התינוק מאביו ומניחו על כסאו של אליהו.
4. מהכיסא. כיבוד משני בחשיבותו, והמבצע אותו לוקח את הילד מכסאו של אליהו לאחר תפילת המוהל ומסר אותו חזרה לאביו.
5. סנדק. נחשב לכיבוד החשוב ביותר. נהוג לכבד בו את אחד הסבים, או אישיות דגולה, ויש הנוהגים לפחות פעם אחת לשמש סנדקים לבניהם. מקובל כי לזהות הסנדק יש השפעה על אישיותו של הילד הנימול. קדושתו וחשיבותו של התפקיד נובעות מכך שהסנדק בגופו משמש כ"מזבח" לברית, ולפיכך מקובל שניתנת לסנדק היכולת לברך את הזקוקים לכך לאחר הברית. ישנם רבים הנוהגים לטבול במקווה בבוקר הסנדקאות, גם אם אינם אנשים דתיים. מהות התפקיד היא, החזקת התינוק על הברכיים בעת ביצוע המילה.
6. מהסנדק. כיבוד משני בחשיבותו. הזוכה בו לוקח את התינוק מהסנדק ומעבירו למי שיתכבד להחזיק אותו בעת הברכות.
7. ברכות. כיבוד חשוב. לאחר המילה מברכים את ברכות המילה, הכוללות את קריאת השם, ומהות הכיבוד היא אמירת הברכות וקריאת שם הנולד.
8. עמידה לברכות. כיבוד חשוב. מדובר באדם המחזיק את התינוק בעת אמירת הברכות וקריאת השם.

קודם כל, מדובר בשמחה משפחתית מרגשת לרגל הצטרפות התינוק החדש למשפחה בפרט, ולמשפחת עם ישראל בכלל. אז כמובן שלפני הטקס מתקיים המפגש המשפחתי והנשנושים המסורתיים :-). חשוב לסכם עם המוהל את השעה שבה מעריכים שאכן יחל הטקס, ולא השעה הנמסרת למשפחה, שכן ייתכן שהמוהל מוזמן לבריתות נוספות, וחשוב לי שלכל משפחה יוקצה זמן מיטבי להענקת השירות והטיפול הראוי.

עם בוא המוהל, ולפני תחילת הטקס, המוהל ייקח את התינוק לבדיקה אחרונה ויכין אותו לברית. לאחר מכן יכריז המוהל כיבוד ה"קוואטר" (ראו כיבודים בשאלה נפרדת), והזוג הנבחר יעביר את התינוק מאמו לאביו.

לאחר מכן יקרא אבי הבן את פסוקי הנצח של "שמע ישראל" ועוד, כאשר הציבור חוזר אחריו על כל פסוק.

ככל שההורים מעוניינים לשתף אנשים נוספים ולכבדם ב"חיקא" (ראו כנ"ל), זה הזמן לעשות זאת, כאשר כל אחד מהמכובדים מקרב את התינוק אל מקום הברית.

המתכבד ב"כיסא של אליהו" יקבל את הילד מאביו וינחו על הכסא של אליהו הסמוך לכסא לכסא הסנדק. המוהל יישא בקול תפילה להצלחת תפקידו, ויבקש מאליהו מלאך הברית שיעמוד לימינו ויסייע לו.

המתכבד ב"מהכיסא" ייקח את הילד מכסאו של אליהו, וימסרו לאביו.

הסנדק יתפוס את מקומו, ואבי הבן יניח אותו על ברכי הסנדק.

בשלב זה תתבצע המילה, כאשר המוהל מברך את ברכת המילה ומל את התינוק, ומיד אחריו מברך האב את ברכות "להכניסו בבריתו של אברהם אבינו" ו"שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה". כעת המוהל כבר סיים את מלאכתו, והציבור מברך את הילד "כשם שנכנס לברית, כן ייכנס לתורה ולחופה ולמעשים טובים".

המתכבד ב"מהסנדק" ייקח את הרך הנימול מהסנדק וייתן אותו למי שמתכבד ב"עמידה לברכות" ומחזיק אותו בזמן אמירת הברכות וקריאת השם, והמתכבד ב"ברכות" מחזיק גביע יין וקורא את הברכות והשם הנבחר.

המוהל נושא תפילה לרפואת הרך הנימול, והציבור אומרים יחדיו את תפילת "עלינו לשבח" שחיבר יהושע בן נון.

כאן יחזרו לתמונה זוג ה"קוואטר", כאשר בסדר הפוך יחזירו את התינוק לאימו, כאשר הוא כבר "חבר מועדון" היהדות.

הקהל יישב לסעודת המצווה, והמוהל ייקח את הילד לחבישה סופית, שבסיומה ינחה את האם (או הסבתא) באשר לטיפול בהמשך.

מזל טוב! 

קודם כל, בלי לחץ... היה מספיק מלחיץ עד עכשיו, ואין כרגע צורך למהר לשום מקום, יש זמן להכל. לאחר שנרגעתם מהחוויה והשמחה הראשוניים, וישנתם - היולדת והאב - לילה ארוך וטוב, ניתן להתחיל לחשוב בנחת על ההמשך.
לאחר שהחלטתם על המוהל שאתם רוצים בו, כדאי ליצור עימו קשר בהקדם כדי לוודא שהוא שומר לכם מקום ביומן שלו ביום השמיני ללידת הילד. אם הלידה היתה סביב שעת שקיעת החמה, יש לומר למוהל את שעת הלידה המדוייקת שרשמה המיילדת, כדי שיבדוק בלוח השנה העברי ויקבע את יום הברית, וגם - באיזה יום יחול יום ההולדת בכל שנה! לאחר השחרור יש ליצור קשר עם המוהל ולהיפגש עימו (כך אני נוהג ובעיני מדובר בפגישה חשובה). המוהל יתעניין אצלכם האם מהלך ההיריון והלידה היו תקינים, והאם נמסר לכם בבית החולים מידע על עניין הראוי להביאו לתשומת הלב של המוהל. כמו כן יבקש המוהל לראות את מסמך השחרור של היילוד, ויוודא שכל הפרמטרים הנוגעים לברית המילה תקינים. ככל שייווצר צורך, יפנה אתכם המוהל לבירור אצל רופא רלבנטי כמו אורולוג ילדים וכו'.
המוהל יבדוק את התינוק לוודא שאין שום דבר חריג, ועל מנת לדעת את אשר לפניו בבואו למול את הילד. בשלב זה המוהל יקיים איתכם שיחה, בה תוכלו לשאול כל שאלה, להביע כל חשש, לתאם ציפיות באשר לטקס הברית, להרכיב את רשימת הכיבודים ולבטא כל דבר שתרצו להביעו. יש בעיני חשיבות עליונה לרוגע שלכם בטקס ברית המילה, והרוגע הזה נובע מכך שתהיה בידכם התשובה לכל שאלה שמטרידה אתכם. אין שאלה שהיא "טיפשית" או לא מתאימה לשאול אותה - כולל הכל. תוכלו לראות הרחבות בשאלות נוספות.

וודאי! ברית המילה מעוררת חשש, כבד לעיתים, אצל הורי הרך הנולד. עצם העובדה שהם מוסרים יילוד כה רך לפעולה כירורגית בגופו הקטן, ובמיקום כה רגיש, מעוררת פחד לגיטימי מאוד. כמובן שלתחושה זו תורמות כל מיני השלכות סביבתיות של חברים שמספרים סיפורים לא נעימים, ותקשורת ממלכתית ומסחרית שמעצם טבעה מדווחת לכם רק על מקרים חריגים ביותר, אך יוצרת רושם כללי שאינו מרגיע, בלשון המעטה. רק לידיעה- הרופאים המנתחים בבתי החולים בארץ היו חותמים בשמחה שתהיה אצלם כמות התקלות שיש בבריתות מילה המבוצעות ע"י מוהלים, כיוון שאצלם הכמות גבוהה בהרבה.
ובכן, ישנו קפל עור המכסה את ראש אבר המילה - זוהי הערלה. טרם הברית המוהל מפריד את העור הדבוק בראש האבר כדי להקל על הילד בשעת הברית. בברית עצמה המוהל מגן על האבר באמצעות מגן המפריד בין האבר לערלה, וכך אין כל סיכוי לפגיעה באבר המילה. מעל המגן נותר רק קפל העור, כסנטימטר אורכו. את הכנסת המגן יבצע המוהל רק כאשר הוא מוכן לחלוטין, שכן מרגע הכנסתו על כל הפעולות להתבצע ברצף. לאחר ברכת המילה תיחתך הערלה שמעל המגן. חדותה של הסכין גורמת לכך שהתינוק כמעט ואינו חש את החיתוך, שמשך הזמן שלוקח לבצעו נמדד בחלקי שניות. כעת המוהל מפשיל את שארית העור התחתון על מנת לגלות לחלוטין את מקום הברית - ראש האבר, ושואב את הדם, בפה או בכלי לפי בחירתכם, להתחלת תהליך הריפוי. בו ברגע המקום ייחבש בתחבושת עם חומר מאלחש, ומכאן ואילך התינוק לא יחוש כל כאב לשעות ארוכות.

למעשה, בזמן שקראתם את הקטע הזה, יכולתי לבצע בערך 4-5 מילות. לשם המחשה, מבחינת התינוק ותחושתו, הדבר דומה לניתוק לשון קשורה.
לעיתים נשמע כאילו משך בכי התינוק הוא ארוך, אך האמת היא שברוב המקרים התינוק נותן בקולו עם ההנחה על ברכי הסנדק, זמן רב - יחסית - אפילו לפני פתיחת הטיטול... אם תחשבו היטב, תיזכרו שתינוקות נוהגים לבכות גם כאשר לא מלים אותם, אפילו בנות...

ברית עם אלוהים: ברית המילה היא מצווה דתית יהודית שנצטווה על ידי אלוהים בספר בראשית. בפרשת ברית בין הבתרים, אלוהים מבטיח לאברהם ולזרעו אדמה וזרעו יהיה רב. אלוהים גם מצווה על אברהם למול את כל בניו הזכרים כאות לברית ביניהם. "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל-אַבְרָהָם, וְאַתָּה אֶת-בְּרִיתִי תִשְׁמֹר--אַתָּה וְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ, לְדֹרֹתָם. זֹאת בְּרִיתִי אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּ, בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם, וּבֵין זַרְעֲךָ, אַחֲרֶיךָ:  הִמּוֹל לָכֶם, כָּל-זָכָר. וּנְמַלְתֶּם, אֵת בְּשַׂר עָרְלַתְכֶם; וְהָיָה לְאוֹת בְּרִית, בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם.וּבֶן-שְׁמֹנַת יָמִים, יִמּוֹל לָכֶם כָּל-זָכָר--לְדֹרֹתֵיכֶם: " (בראשית, י"ז)
סימן של השתייכות לעם היהודי: ברית המילה מסמנת את הקשר בין האדם לאל, בין האדם לעם היהודי ובין האדם לעולם.
 סימן של ריפוי וחידוש: ברית המילה מסמלת את היציאה מהעבר אל העתיד, את ההתחלה החדשה.